צרפת, 1816
משה מונטיפיורי פעל רבות למען הקהילות היהודיות, ובמסגרת פעילותו חיפש אמצעי שיאפשר לו לנדוד בין הערים בצרפת ובאיטליה. היום מסלול כזה נראה לנו פשוט ומובן מאליו בזכות אמצעי תחבורה מתקדמים כמו רכבות, רכבים פרטיים או טיסות מסחריות. אבל לפני 200 שנה הדברים היו כל כך שונים, שקשה לנו היום לדמיין את זה. כלי רכב ממונעים וטיסות כמובן שלא היו אז, ובהתאם גם כבישים מסודרים עדיין לא נסללו. הליכה הייתה האמצעי המרכזי להגעה ממקום למקום, או שיט באונייה כאשר מדובר בחצייה של אוקיאנוסים (בהנחה שלאדם היה מספיק כסף ואמצעים כדי לצאת למסע).
מסע רגלי בין צרפת ואיטליה צפוי להיות ארוך וממושך מאוד, וזאת עוד לפני שניקח בחשבון את הסכנות שטמונות במזג האוויר. אך המכשולים הללו לא עצרו את מונטיפיורי, שתכנן בעצמו מרכבה חדשנית ומשוכללת, שכללה תא נוסעים סגור ומוגן בפני מזג האוויר, מושב לעגלון, תא אחסון למים ומצרכי מזון, ועל היציע הונח אפילו ספר תורה ומנורת זהב שהודלקה בכל שישי.
מסלולה של מרכבה
לאחר השלמת התוכניות, המרכבה נבנתה בהזמנה אישית, וסמל המשפחה והמילה 'ירושלים' הוטבעו על חזיתה במיוחד.
משה ויהודית מונטיפיורי השתמשו במרכבה במסעותיהם ברחבי אירופה, ואף הגיעו איתה לרוסיה, שם נתקלו במגוון של קשיים בשל תנאי הדרך ומזג האוויר הקיצוני.
כאשר תוכנן הביקור בארץ ישראל, נבדקה האפשרות לנסוע במרכבה אך התברר כי אף אונייה לא תוכל לפרוק אותה בבטחה לאחר ההגעה לחופי הארץ. ולכן במהלך ביקורו, מונטיפיורי נעזר בכרכרה מקומית.
לאחר פטירתו של משה מונטיפיורי, המרכבה הועברה לידיד המשפחה ג'ון אגברט בנגוך אשר העבירה לכומר הנוצרי- ציוני ויליאם הכלר. כוונתו המקורית הייתה להקים מוזיאון ציוני בארץ ישראל, ולהציגה בו. אך בפועל המרכבה הועמדה למכירה, וברגע האחרון בוריס שץ הצליח להצילה ולהעבירה לירושלים.
ארץ הקודש
לאחר תלאות רבות המרכבה הגיעה לארץ ישראל ואמורה הייתה להתמקם בבניין בצלאל בירושלים, אך מחסור במקום גרם לכך שהיא הושארה עזובה בחצר הבניין ולמעשה שימושה העיקרי היה מחסן של דיירי המקום. יחלפו עוד שנים רבות עד שהמרכבה תזכה לעדנה מחודשת, וזה יקרה בשנת 1963 בפרויקט משותף של הסוכנות היהודית וחברת הארגז. המרכבה שופצה והוחזרה לגדולתה, ובשנות ה-80 כאשר שוחזר מבנה הטחנה ההיסטורי הוקם בו מוזיאון, שהציג בין השאר את כרכרתו של מונטיפיורי.
אך תלאותיה של המרכבה עדיין לא תמו. בשנת 1986 אלמוני הצית את המרכבה, והשמיד לחלוטין את לוחות העץ והבדים המקוריים. שלדת המתכת נשארה השריד היחידי, ובשנת 1990 המרכבה שוחזרה על הבסיס של השלדה המקורית. כיום המרכבה נחה במוזיאון הטחנה, וזכוכית משוריינת מגנה עליה מפני כל רע.